להיות בצד המרומה

כמה קשה להיות בצד המרומה. איזו אכזבה מבני האדם ובעיקר מעצמך על שלא ראית את זה קורה.
, גבוה קומה, שיער לבן ומשקפיים גדולות.יש לו עסק של חלקי חילוף למכוניות שהוא 62 אילן בחור בן מנהל באופן לא שווה עם שני אחיו הקטנים. גם בתו הבכורה עוזרת עם קשרי החוץ של המפעל ואשתו מנהלת את הצד האדמיניסטרטיבי.
“גונבים אותי!”. כך הוא התחיל את השיחה. “רואה החשבון שלי עבר על הדוחות של הרבעון האחרון וחסרים לי רבע מליון שקלים בחשבון הבנק. אתה מבין מה זה רבע מליון?” “אתה מבין שאלו כנראה האחים שלי? בשר מבשרי?” נותרתי שקט. תוך כדי שהוא מדבר ניסיתי לחשוב מי החשודים שלנו ואיך אנחנו מקדמים את החקירה.
לשני האחים יש את המניע הכי גדול, חשבנו ביחד, הם לא מתוגמלים מספיק לטענתם ויש להם גישה חלקית לחשבונות הבנק של החברה. אז החלטנו להתחיל איתם.
התחלנו במעקב פיזי ובניתור של התכתבויות ודוחות למשך שבוע. כשהסתיים השבוע גיליתי בעיקר שהם מכורים לפייסבוק, אוכלים יותר מדי ג’אנק פוד ושהם יוצאים מוקדם מדי ומגיעים מאוחר. החשודים שלי כנראה כבר לא חשודים אבל אני משאיר מעקב חלקי עליהם ומחליט לפרוס את המעקב אחרי קרובים נוספים של אילן.
מגיע שלישי בבוקר ואני יושב באוטו כשממולי המצלמות הנסתרות מתעדות את המתרחש במשרד – הוא ארגן ישיבת –חדר הכספות ריק, הכניסה ריקה מלקוחות והחדר של אילן מלא עד אפס מקום צוות והזמין את כולם.אני מת מרעב אבל אני לא מזיז אצבע.
אשתו של אילן יוצאת מהמשרד שלו, ניגשת לשירותים ויוצאת אחרי מספר שניות. אני עוקב אחריה במבט דרך המצלמה הנסתרת. התמונה חדה וברורה. היא מטופחת וגם ממרחק אני יכולה להבחין שכסף לא יכול לעזור לך בהכל, אבל הוא עוזר לך לסובב כמה ראשים. היא נכנסת לחדר שבו מוחזקת הקופה הקטנה ומעבירה את היד על הקופסא. מוציאה משם חבילה מכובדת של כסף, ניגשת שוב לשירותים וחוזרת לחדר של אילן. אני מנסה לעבד את המידע שראיתי ומבקש להתייעץ עם אילן. הרי היא אשתו ויש לה יד בעסק, אולי אילן ביקש ממנה להעביר למישהו כסף?
הוא לא. הוא מסתכל עלי במבט מזוגג ומבולבל ואני מבקש ממנו לא לקפוץ למסקנות ולתת לי להמשיך בחקירה.
בשבועות הבאים אני רואה אותה נוקטת באותו דפוס – נכנסת ולוקחת חבילה. עוברת בשירותים ויוצאת אחרי מספר דקות. אשתו היקרה בוגדת בו. לא עם גברים אבל עם הכסף שלו. הוא המום וכואב ואני מעביר לו את התמונות, הסרטונים של המצלמה הנסתרת והדו”ח של החקירה כדי שאם הוא ירצה לתבוע אותה או להתגרש ממנה תהיה לו הצדקה.
“למה עשית את זה?” הוא שואל אותה בכאב. “הכל נתתי לך, רק היית צריכה לבקש” .
“זו בדיוק הבעיה אילן, הייתי צריכה לבקש”. רציתי שיהיה לי כסף משלי בלי שישאלו אותי כמה עלתה החולצה שקניתי ולמה אני צריכה עוד זוג נעליים”. והוא מחליט לסלוח לה. מנתק אותה מהאימפריה שלו אבל לא מסוגל לנתק אותה מהחיים. אני מבין אותו ומקבל את ההחלטה הנבונה שעשה. אני רק מקווה שהוא יוכל להסתכל עליה יום אחד בעיניים בוטחות ולדעת שאותה אישה שהוא נישא לה בתמימות של ילדים לא תבגוד בו שוב, כי יש גבול לכמה שהלב שלנו יכול לשאת. והעסק? הוא מנוהל בצורה חכמה יותר וחשדנית יותר, אבל כזאת שתבטיח שאף אחד לא יחלוק איתו את הצלחת.