האחות האבודה

סוף שבוע ,הילדים מתרוצצים לי בין הרגליים ואני מדמיין את החופשה הבאה.
מה עדיף ?בטן גב או טיול נוף וכאבי רגליים ?הטלפון מצלצל וקוטע את החלומות ואת הריב של הילדים בחדר
השני.
מהצד השני של הקו נשמעת אישה שעברה הרבה בחיים “.אפשר לדבר עם דגן בבקשה “?היא שואלת בחשש.
“שמי אסתר ואני מבקשת את עזרתך בחיפוש אחרי אחותי.”
אם כבר קוטעים חלומות על חופשה זה בשביל חקירות כאלו .אני נכנס לאנשים לחיים לכמה שבועות או חודשים
ומנסה למצוא את היקר להם מכל.וכשאני מוצא ,בסוף התהליך המורכב הזה ,אני מרגיש כאילו הם כבר חלק
ממני.
שנים אחרי שההורים לא יכלו לטפל 37 מסתבר שאחותה של אסתר נשלחה למשפחה אומנת לפני בה .מאז
ההורים נפטרו ואסתר נשארה לבד ,אבל עם הצורך החזק להכיר את אחותה ולראות לאן התגלגלה בחיים.
היא מרגשת אותי ואני מחליט להתחיל בחקירה מיידית.
חקירת חיפוש קרובים היא ארוכה ומורכבת והיא צריכה להיעשות בעדינות .אני קובע איתה פגישה ומקבל את כל
הפרטים ,שעות של פגישה הופכות לי לסיפור חיים שאיתו אני ניגש לחפש את אחותה .בשבועות הקרובים אני
מתעסק בזה ללא הרף .נפגש עם קרובי משפחה נוספים ,מדבר עם שכנים ,משרדים ממשלתיים .איך נעלם אדם
אתם שואלים את עצמכם ?בקלות רבה מאוד .מספיק שלא יהיה מי שיחפש אחריו.
זה מעציב אותי ומחדד לי כמה חשוב ליצור לעצמך רשת בחיים שמורכבת ממשפחה וחברים שהם כמו משפחה.
אני מדבר עם אסתר כמה פעמים בשבוע ,מקבל מידע והיא שמחה לחלוק אותו איתי.
ואז אחרי ארבעה שבועות אני מקבל פיסת מידע חשובה .מספרים לי שאחותה של אסתר נראתה לאחרונה בדרום
הארץ ויש לה שני ילדים .בעלה לא מוזכר בתמונה .אני נוסע לכתובת שנתנו לי ,עובר דירה דירה ומנסה להשוות
. שנים אחרי 37 , את התמונה של גיל העשרה לאיך שהייתה צריכה להיראות עכשיו
לחייה ,כיסוי ראש לראשה ובגדים שחורים 50 את הדלת החמישית שניסיתי פתחה לי אישה בשנות ה וגדולים
שמונחים על גופה .אני מרים מול פניה את התמונה ואומר לה בעדינות- “שמי דגן ,אני מחפש עבור אסתר את
אחותה שבתמונה .”היא מסתכלת עלי ובלי הכנה מוקדמת טורקת לי את הדלת בפנים” .סליחה גברתי “?אני מאוד
אשמח שתעזרי לי ,אני מחפש אחרי אחותה כבר כמה שבועות .”אני ממשיך וממשיך לדבר ,לא עוצר ובסוף היא
פותחת את הדלת .הפנים שלה מלאות דמעות והיא אומרת רק משפט אחד ” :אני חושבת שכדאי שתלך ,אני כבר
לא האדם שאסתר הכירה .”אני מבקש להיכנס והיא מסכימה ,אני מחליט שלא לשמוע את סיפור חייה אלא לבקש
אישור להביא את אסתר אליה” .היא תקבל אותך “אני אומר לה” ,היא רק מבקשת להיות חלק מהחיים שלך ,בלי
לשפוט .”היא מסכימה ואחרי יומיים אני מגיע עם אסתר ,מפגש מלא עוצמות ומלא דמעות .היא מגללת בפניה את
הסיפור הבלתי יאמן שלה .הבדידות ,הבעל המוסלמי שנטש ,העיר המעורבת שבה היא חיה עם הקשיים
הכלכליים .ואסתר יורדת בכסאה עוד ועוד ,משתוקקת לכל פיסת מידע ועצובה את השנים שאבדו להם.
אחת שההורים הסכימו לגדל ואחת שלא ,כל אחת וההווה המורכב שלה. סיפוק ענק .אני משאיר אותן לבד להמשיך את החיים שלהן יחד